קנצלרית גרמניה וממשלת גרמניה

קנצלרית גרמניה נבחרת ע"י הבונדסטאג ומנהלת את ממשלת גרמניה. היא נושאת באחריות השלטונית מול הבונדסטאג ובמקרה הצורך היא מפקדת על הכוחות הלוחמים. הפוליטיקאית ממפלגת הנוצרים הדמוקרטים (CDU) אנגלה מרקל מכהנת בתפקיד הקנצלרית משנת 2005. משנת 2009 היא מנהלת קואליציה המורכבת מהנוצרים הדמוקרטים/סוציאליים (CSU/CDU) והליבראלים (FDP).

 

הקנצלרית הינה חברת הממשלה הנבחרת היחידה. החוקה מקנה לה את הזכות לבחור בעצמה את השרים כראשי המוסדות הפוליטיים החשובים. בנוסף קובעת הקנצלרית את מספרם של משרדי הממשלה ואת תחומי אחריותם. בידה נמצאת היכולת לקבוע את הקווים המנחים  של הממשלה.)

 

יכולת קביעת קווים מנחים 

היכולת לקבוע את הקווים המנחים  מתארת את זכותה של הקנצלרית, להכתיב באופן מוחלט את מוקדי הפעילות הממשלתית. סמכויות אלו מקנות לקנצלרית מאגר של כלים מנהיגותיים שניתן להשוותם עם כח השלטון של נשיא בדמוקרטיה נשיאותית. 

המועצה הפרלמנטרית, שהחליטה על חוק היסוד בשנת 1949, ראתה לנגד עיניה את המודל של ראש ממשלת בריטניה כדוגמה לעיצוב תפקיד הקנצלר הגרמני. ראש ממשלת בריטניה נהנה מאותם אמצעי שלטון ממש כמו הקנצלרית, אך בפועל כוחה מפגר בהרבה אחרי זה של עמיתה הבריטי. בשיטה הפרלמנטרית הבריטית שולטת תמיד מפלגה אחת בלבד, כיוון ששיטת הבחירות הבריטית פועלת לטובת המפלגה החזקה ביותר. בבונדסטאג בדרך כלל אין רוב לאף מפלגה. לכן יש צורך בקואליציה על מנת לבחור קנצלר .

 

טיפוסי לגרמניה: ממשלות קואליציה 

לבחירת הקנצלר קודמות התייעצויות רחבות בין המפלגות שמעוניינות לשלוט יחדיו. הדיונים מתמקדים בחלוקת משרדי הממשלה בין המפלגות, בשמירה על משרדים קיימים וביצירה של משרדים חדשים. למפלגה החזקה יותר בקואליציה ניתנת הזכות להעמיד את המועמד לתפקיד הקנצלר.

בנוסף דנות המפלגות על היעדים שהן מתכוונות להשיג בשנים הבאות. תוצאות המו"מ הקואליציוני רשומות בהסכם קואליציוני. רק לאחר מכן נבחר הקנצלר. 

המו"מ בין מפלגות הממשלה מכין את החלטות הממשלה ומלווה אותן. במקרה ומאגר ההסכמות הפוליטיות אוזל עוד לפני הבחירות החדשות, יתעורר הצורך להחלפת הקנצלר.

 

הצבעת אי-אמון ושאלת האמון 

במקרה שקנצלר מכהן יוחלף ע"י הצבעת אי-אמון, יש לבחור במקביל קנצלר חדש. ביטול האמון הפרלמנטרי האגרסיבי הזה מאלץ את המפלגות המיוצגות בבונדסטאג, להקים רוב קואליציוני חדש שמסוגל לתפקד, לפני שמפילים את הקנצלר. 

עד היום נרשמו שני ניסיונות להפיל את הקנצלר, רק אחד מהם צלח,  ב-1982: המפלגות הצביעו אי-אימון בקנצלר הלמוט שמידט (SPD), ובחרו בהלמוט קוהל (CDU). 

בכל עת יכול הקנצלר לפנות למפלגות בבונדסטאג עם שאלת האימון, כדי לבדוק האם הוא עדיין נהנה מתמיכתן הבלתי מסוייגת של מפלגות הממשלה. אם הקנצלר מפסיד בהצבעה, זאת אומרת, אם חלק מהרוב הקואליציוני מפנה לו את הגב, יחליט נשיא גרמניה אם לפזר את הבונדסטאג ולקיים בחירות חדשות. לחילופין יכול הנשיא לקרוא למפלגות המיוצגות בבונדסטאג לנסות ולהקים ממשלה חדשה. 

בהיסטוריה של הרפובליקה הפדראלית של גרמניה לא נרשם הפסד של ממש בהצבעת אי-אמון. אך שלוש פעמים נרשמו הפסדים שנקבעו מראש: חברי הפרלמנט של מפלגות הממשלה או השרים נמנעו בהצבעה כדי להפיל את הממשלה (1972, 1982, 2005). לפי החוקה מהלך זה הינו הדרך היחידה שמאפשרת בחירות מוקדמות של הבונדסטאג. הוא מחויב לאישורו של הנשיא ושנוי במחלוקת מבחינה משפטית.

המקור: עובדות על גרמניה

הקנצלרית והממשלה

Bundeskanzlerin Angela Merkel

האתר של ממשלת גרמניה

מידע על עבודתה של ממשלת גרמניה ב- www.bundesregierung.de

הקנצלרים הגרמנים

Bundeskanzler a.D.

אנגלה מרקל הינה הקנצלרית השמינית של גרמניה. היא מכהנת בתפקיד מאז 2005.

עובדות על גרמניה

 עובדות על גרמניה"- הספרון לכל מי שמחפש מידע עדכני ומהימן על הרפובליקה הפדראלית של גרמניה