כתב העת הוותיק ביותר לסטודנטים בגרמניה: אוניקום
הגדלה
(© Unicum-Verlag)
אוניקום הינו חלק מחיי היומיום הסטודנטיאלים, בדיוק כמו הקפטריה בפקולטה וחרדת המבחנים. כמעט כל סטודנט כבר החזיק בידיו את החוברת עם הכותרת האדומה. גם שווה לקרוא את כתב העת המחולק חינם: מזה 25 שנה מדווח אוניקום על כל דבר שמעניין סטודנטים.
בתחילת שנות ה- 80 מאס מנפרד בלדשוס ב"עיתוני הסטודנטים ספוגי האידאולוגיה" של זמנו. במעונות סטודנטים בעיר בוכום פיתח יחד עם חבריו ללימודים מודל חלופי. כאשר התפרסם לראשונה ב- 1983 עם כתבת השער "מבחן סיום -לתיוק?", פתח אוניקום סיפור הצלחה מרשים, הנמשך עד עצם היום הזה: ב- 1984 עוד הייתה תפוצתו מוגבלת למוסדות להשכלה גבוהה במדינת המחוז נורדריין-ווסטפאליה והוא הופיע רק שבע פעמים בשנה, אך בינתיים מופיע אוניקום בכל רחבי המדינה, חודש בחודשו, ב- 415,000 עותקים. כתב העת משווק ב- 3,200 מקומות – וכל מהדורה מגיעה לידי כ- 600,000 קוראים.
תגליתו של הסטודנט
"בזמנו רוב כתבי העת לסטודנטים עסקו בנושאים של השקפת עולם", אומר אוווה היינריך, דובר ההוצאה לאור אוניקום, שנוסדה ב- 1985. אימפריאליזם – כן או לא? מה טוב עבור אמריקה הדרומית? בשאלות אלה התלבטו - מעמדה פוליטית ברורה- העיתונים שחולקו אז באוניברסיטאות בגרמניה, רובם עם נטיות שמאלניות-אלטרנטיביות.לעומת זאת רצה אוניקום לשים במוקד העניין את חיי הסטודנטים עם הנושאים המאפיינים אותם: האם הלוואות הסטודנטים (BaföG) מספיקות? מה הוא נומרוס קלאוזוס (Numerus clausus)? מה עלויות המחייה בערים השונות? "נקודת המבט של אוניקום הייתה חדשה לחלוטין באותם הימים", מדגיש היינריך. "כתב העת עסק בחיי היומיום של הסטודנטים ונתן להם סיוע מעשי והכוונה".
הגדלה
(© Unicum-Verlag)
המודל בן ה- 25 עדיין מצליח. דיווחים מחיי הקמפוס ומדיניות ההשכלה הגבוהה, או עצות להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה מוצאים את מקומם בכתבות העיתון לצד נושאי לייף-סטייל צבעוניים. קשת הנושאים מתפרשת מאופנה, דרך ריהוט הבית ועד לבחירת המרצה החביב ביותר על הסטודנטים בכל הרפובליקה או הקפטריה הטובה מבין כל הפקולטות. בינתיים התווספה למהדורה המודפסת גם גירסת אונליין, שמתמקדת עוד יותר בצד השימושי. בין היתר מתפרסמים כאן הצעות לסטאז', למקומות עבודה ולהחלפת מקומות לימוד.
מחוברים לחיי היומיום באוניברסיטה
עם הזמן עלה מספר העובדים בבניין ההוצאה לאור של אוניקום בבוכום ל- 50 איש. האבות המייסדים מנפרד בלדשוס והרמן-יוסף בילשטיין עדיין מנהלים את העסק שהקימו. הצוות הקבוע נעזר ביותר ממאה עובדים עצמאים, ביניהם סטודנטים רבים, המדווחים על מה שעובר עליהם בחיי היומיום שלהם. "רבים מבין העובדים שלנו הם סטודנטים שרוצים לעסוק מאוחר יותר במקצועות בענף התקשורת" אומר דובר ההוצאה לאור היינריך. העורכים של אוניקום נותנים להם הדרכה והכוונה ובכך מאפשרים להם לצבור ניסיון ראשוני במקצוע. הרשת הענפה של העובדים העצמאים גם מאפשרת למערכת, למצוא את הנושאים שבאמת מעניינים את קהל היעד שלהם.
לא רק מבחינת עריכת העיתון, גם מבחינת התפוצה הייתה ההוצאה לאור אוניקום פורצת דרך. "הרעיון היה, להביא את כתב העת למקום בו נמצא קהל היעד: לקמפוס". לעומת עיתוני-חינם אחרים כמו "אוני-שפיגל" (Uni-Spiegel) או "צייט קמפוס" (Zeit Campus), שאמנם העתיקו את פורמט התוכן של אוניקום , אך עדיין מופצים בעיקר בקיוסקים, השיגה שיטת הפעולה של אוניקום קהל קוראים גדול הרבה יותר.
הגדלה
(© Unicum-Verlag)
בית ההוצאה לאור אוניקום
המו"לים הצליחו לשחזר את הצלחתו של אוניקום גם עם מוצרים נוספים. בית ההוצאה לאור בבוכום כבר מפרסם חמישה כתבי עת נוספים, שקהל היעד שלהם מתחבר ישירות לזה של עיתון הסטודנטים. אוניקום אבי פונה לתלמידים מגיל 14 ומחולק חינם בבתי ספר, בהם לומדים לבגרות. אוניקום מקצוע (Unicum Beruf) לעומת זאת מכוון לקהל יעד של בוגרי אוניברסיטה עתידיים ואקדמאים צעירים עובדים. כאן בולטים נושאים הקשורים לעבודה וקריירה – שוב בשילוב עם תערובת צבעונית של נושאי לייף-סטייל. לבסוף מפיקה ההוצאה פעמיים בשנה שני מגזינים נוספים המופיעים כמוספים הפונים לקבוצת יעד מוגדרת מינית – אוני-קווין (UniQueen) ו- אוני-קינג (UniKing) .
בזכות המגוון הרחב הזה נשאר אוניקום גם בתקופה של תחרות הולכת וגדלה נאמן לשמו – "אוניקום" – שפירושו "יחיד במינו".
אנטוניה לויק עובדת כעיתונאית כלכלית עצמאית וסופרת ומנהלת את ההוצאה לאור V8 בקלן.
זכויות: © מכון גתה (2008)
